שלוש דרכים למצוא את הגאולה

1. רעב

זוהי הדרך האמיתית היחידה, זהו הרעב להכיר את אלוהים ולעשות את רצונו. רעב שרק האמת האלוהית יכולה למלא. זוהי דרכם של ביכורי הגאולה.

2. חרב

כדי להוביל את הילדים לדרך הנכונה, זו של הרעב, אלוהים נאלץ לעתים קרובות להשתמש בחרב. חרב האדון תכוון אל לב האדם שיש בו ביטחון אשלייתי, חיבה או תקוות. אובייקטים אלה הופכים לאלילים ומכשול ליחסים הנכונים עם אלוהים.

האלילים העיקריים סובבים סביב המשפחה, הזוג, הבית, המחיה, העיסוק, הבריאות, או אלף דברים אחרים שהאדם מאמין, בטעות, כחיוניים לו. כאשר אלוהים רואה אדם שעומד בתנאים של לבו להיכנס לדרך הגאולה, דרך הרעב, אך אינו יכול להשיג זאת כי לבו קשור לאליליו, אז אלוהים יגע באלילים אלה בחרבו.

המטרה היחידה היא להביא את האדם לשקול מחדש את דרכו, לשאול את השאלות הנכונות ובסופו של דבר, לפנות לאלוהים. לפי האנשים, מספר ועוצמת החרב משתנים, חלקם מבינים במהרה את משמעות המבחנים שלהם, ואחרים מחכים להיות מוכרעים על ידם כדי לקרוא לעזרה אלוהית.

חרב האדון אינה משפיעה רק על האלילים האישיים, אלא גם מתייחסת לאלילים לאומיים או קבוצתיים בכל תחומיהם (דת, צבא, פוליטיקה, חינוך, עסקים וכו').

כישלונות צה"ל במלחמת לבנון השנייה, לדוגמה, נחשבים כחרב אלוהית שנועדה להזמין את העם לפנות למי שנותן כוח, אלוהים, ולא למי שהוא המקבל, כאן צה"ל.

3. דבר

דרך הדבר היא המורכבת ביותר, כי אלה שמתרגלים אותה אינם מודעים לטעותם. הם חושבים לעתים קרובות, עם זאת, שהם הולכים בדרך נכונה, מקובלת על אלוהים. המילה דבר בעברית, היא אותה מילה כמו המילה "דבר", שהיא המילה, כלומר דבר אלוהים. דרך הדבר יש לה היבטים דומים לדרך דבר האלוהים אבל זה לא כך. לפעמים זה בדיוק ההפך.

ערוץ הדבר כולל כל מיני דוקטרינות שקריות או מעורבות שמשפיעות פחות או יותר חמור על אלה שמחוברים אליהן. רשימת המזיקים תהיה ארוכה מדי להקמה ובלתי נמנעת לא שלמה. מוקמים כל יום עם חדשים, אבל יש אחרים עתיקים כמו הגבעות. זה מאוד פורמלי ומבוסס היטב, כמו דתות, ואחרים דחו את החברה, כמו כתות.

דרכים למגפה מעניינות בכל התחומים, הגוף, הנשמה, החברה, הטבע, המזון, הבריאות, הידע, דרכים להגיע לאלוהים, האמת או הקדושה. זה סיכון נמוך, כמו כמה דוקטרינות תזונתיות ואחרות קטלניות יותר ממוות, כי זה מאיים על האדם בממד הרוחני העמוק ביותר שלו, כמו מאגיה שחורה או תרגול קבלה.

בין שני הקצוות האלה, ובדרגות שונות, נמצאות דתות, כולל היהדות. מה שמאפיין את דרך הדבר ומבדיל אותה מהתקפות אנושיות פשוטות הוא שבדרך הדבר יש עדיין ממד "רוחני". במידה שממד זה הוא באמת רוחני, הוא בכל זאת לא של אלוהים או לעולם לא לגמרי של אלוהים. במילה אחת, כל דרך שהיא, יש לה ממד רוחני או התייחסות לאלוהים, אבל לא הישירה, האישית והאינטימית עם הוא דבר.

דרך הדבר אינה באמת דרך להיכנס לגאולה באלוהי, אלא מבוי סתום שבו אנשים כנים בחיפוש אחר האמת תועים. בסופו של דבר, לאחר שסבלו את הרעות של דרכם השגויה והכירו בכך, אנשים כנים אלה יכולים להיות מובלים לשאול את השאלות הנכונות כדי למצוא את הדרך הנכונה.

המאבק נגד דרך הדבר דחוף יותר מהתפתחות מקבילה של נחיל של אלפי דוקטרינות שקריות של גאולה, שלעתים קרובות מפעילות רעב אמיתי שהן מציעות לו מזון מזויף:

הנה ימים באים, נאום אדני יהוה, והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה. ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יהוה ולא ימצאו. (עמוס ח' יא-יב)